פְּרוֹפְסִ׳

פְּרוֹפּוֹסִיטוֹס, פְּרוֹפְסִ׳m. (præpositus, πραιπόσιτος) prœpositus, a title of several imperial officers, esp. (= magister militum) chief of the army. Num. R. s. 1, end אומר פ׳ לך מנהוכ׳ (not … סוטוט) he says to the præpositus, go and count all legions except Ex. R. s. 15 נכנס פרוסביטוסוכ׳ (corr. acc.) the præpositus with his suite went in Ib. הפרופסיטון (corr. acc.).Pl. פְּרוֹפּוֹסִיטִין. Num. R. s. 7 בו״ד יש לו פריפיסיטיןוכ׳ (read: פְּרִיפּוֹ׳) a human king has præpositi (to muster the army), and so the Lord has (ref. to Num. 1:2). Ylamd. to Num. 10:1, quot. in Ar. והיו הפ׳ באין תחלהוכ׳ the præpositi came first (to the headquarters), and then the legions.